טיפול בילדים עם ASD בשילוב גישת המיינדפולנס ויצירה

מאת: שרית זלצר M.A. מטפלת בהבעה ויצירה

הטיפול בילדים עם ASD אמנם ניתן במסגרות הטיפוליות החינוכיות, אך המטפלים העיקריים והמשמעותיים ביותר להתפתחות הילד הם ההורים. ממחקרים ידוע כי הורים לילדים עם אוטיזם חווים יותר לחץ לעומת הורים לילדים עם מוגבלויות או עיכוב התפתחותי אחר. מחקר חשוב מוכיח שהורים הנוטים לחמלה עצמית היו בעלי חוסן רגשי גבוה יותר בהשוואה להורים בעלי חמלה עצמית נמוכה יותר. הם נטו להפגין יותר סובלנות וקבלה ביחס להתנהגות ילדם, וביחס לקשיים שחוו במערכת היחסים עם הילדים (Neff, & Faso, 2014). במחקרים נוספים נמצא כי אימון במיינדפולנס מפחית שחיקה בקרב הורים לילדים עם ASD. מניסיוני המקצועי אני נוכחת לראות שהורים לילדים על הספקטרום יכולים להעזר בכלי גישת המיינדפולנס ויצירה כדי לאזן בין הדאגה לילד והדאגה לעצמם וליתר בני המשפחה, להתמודד עם התסכולים, עם אי הוודאות ואתגרים נוספים בחווית ההורות (Singh, N. N., Lancioni, G. E., Winton, A. S. W., Fisher, B. C., Wahler, R. G., McAleavey, K., Singh, J., and Sabaawi, M. 2006).

בספרו רגשות הרסניים דניאל גולמן (גולמן, 2005) מציין שהוויסות הרגשי הוא תהליך ולא רק תוצאה הניתנת למדידה באמצעות הבעה. מתאר מחקרים המצביעים על היותו של המוח גמיש ונתון להשפעתן של חוויות המתרחשות בשנים המוקדמות וגם המאוחרות יותר. המחקרים מצביעים על יכולת למידה של ויסות רגשי, ועל האפשרות להתגבר על נטיות מולדות המקשות על הוויסות הרגשי (Davidson, 2004).

בהקשר למחקרים אלה, אתאר מהלך טיפול בילד בן 5 עם ASD. רון (שם בדוי) ילד חמוד ברמה אינטלקטואלית גבוהה הנמצאת בפער ניכר מיכולתו הרגשית לשאת מצבי תסכול. רון נכנס לחדר וביקש לצייר ואחכ לגזור (לרון באותה תקופה היה קושי במוטוריקה עדינה), לאחר שסיים לצייר עיגול, במהלך הגזירה חרג מהקו המסומן. רון פרץ בבכי, התיישב על כיסא במרכז החדר ותוך כדי בכי תמרורים צעק שוב ושוב "אני כישלון". בכיו מילא את מרחב החדר בתחושת סבל וכאב. הייתי איתו בתוך הקושי ונשמתי תוך התבוננות עליו. רון היישיר אלי מבט והחל לנשום עמוק. פעולה פיזית זו של נשימה מודעת, עזרה לרון להרגע. הצעתי שנסתכל בעיני הדמיון שלנו על "כישלון" . תוך כדי נשימה אמר שכישלון הוא יצור שחור והוא שטוח ....הזמנתי אותו ליצור את "כישלון" שנוכל להסתכל עליו יחד. רון מיד לקח גוש פלסטלינה שחור ויצר את "כישלון" ( לישת החומר היתה גורם מרכך נוסף על הנשימה העמוקה שאיפשרה הרפיה של הגוף) הסתכלנו על "כישלון" יחד. רון אמר "אני לא יודע איך לסלק אותו..." באמירה זו היתה בקשה לשינוי, נראה היה כי כישלון שמילא את החדר רק לפני כמה רגעים בבכי תמרורים, הפך לחלק קטן יותר. שאלתי את רון, מה היה רוצה שיהיה במקום כישלון? רון חיפש זמן רב אחרי מה היה רוצה, שהתחיל מ"לא כישלון", עד שהגענו ל"להצליח". הזמנתי את רון לדמיין איך "להצליח" ניראה. רון שלנגד עיניו על הנייר היתה מונחת דמות שטוחה של כישלון, יצר דמות צבעונית וגבוהה עם מקל הליכה.

ארשת פניו השתנתה והוא הוסיף כי ל"להצליח" יש מקל הליכה שעוזר לו. יחד על הדף היו שני מצבי קצה של כישלון והצלחה. הזמנתי את רון לשוב אל עבודת הגזירה ולהמשיך אותה אם הוא רוצה. כעת ניגש אל חזרה אל הגזירה ולמרות שלא היתה גזירה מדויקת על הקווים, רון יצא מהחדר מרוצה. רון ואני נכחנו יחד בכאב, תרגלנו יחד קשיבות ודרך התרגול התאפשרה "החזקה" של המצב כפי שהוא ובהמשך דרך יצירה, התרחקות מהגורם המתסכל, כך שרון יכול היה לווסת את רגשותיו ולהתמודד עם המצב.